בלוג אחרי הרבה זמן שלא היינו פה, זה נהיה אישי.

אחרי הרבה זמן שלא היינו פה, זה נהיה אישי.

היי גייייז!

טוב היום אני פשוט יושבת וכותבת, מוציאה את כל הרגשות שעוברות עלי. לא תכננתי מה אני הולכת לכתוב אבל הרגשתי שמגיע לכן לדעת מה עובר עלי ולמה לא העלתי פוסטים כבר חודש.

קודם כל, חודש אוגוסט היה החודש הכי עמוס בעבודה שהיה לי מאז שהתחלתי עם יוטיוב. בחודש האחרון העברתי שני קורסים לשתי קבוצות של נערות מקסימות, מתוקות ומוכשרות. היה כיף מאד ותמיד כיף לי כשיש לי הזדמנויות להכיר עוד ועוד צופות שלי יותר לעומק. היה מפגשים נהדר בחיפה. היו לי כלות, היו סדנאות קבוצתיות וכמה פגישות ייעוץ אישיות עם צופות בוגרות שלי אוהבות ומפרגנות. עבדתי על התחתונים וגוזיות בכל הכוח שיספיקו לצאת לפני שנת הלימודים החדשה. אישרתי את הגרסה האחרונה למברשות האיפור שאני מפתחת (ובימים האחרונים אפילו הספקתי לאשר עוד מברשת אחת שחשבתי שאני אצטרך להשיק בילעדיה ובסוף היא תצא למכירה יחד עם השאר!) עיצבתי אריזות, התחלנו לעבוד עם מערכת לניהול חשבונות, סידרתי את המשרד החדש (עם המחשב החדש שקניתי לצורך העבודה). העלתי 11 סרטונים לערוץ הראשי ו-8 ולוגים לביהיינד דה בקשיז. היינו ביוון ובמדריד, צילמתי פרסומת למילקי, הפתעתי צופה בבית יחד עם אוזי, ויש משהו סופר סודי שאני מתה לספר לכן עליו אבל יצטרך לחכות עוד קצת! כל זה כשהמטפלת של ליה הבריזה לי כמה ימים עד שסוף סוף היא סיפרה לי שהיא מצאה עבודה אחרת ושהיא עוזבת אותי באמצע אוגוסט למרות שהיא הייתה צריכה לעבוד עד שליה נכנסת לגן בספטמבר!

אז כן, החודש הזה היה מטורף. הייתי חייבת לוותר על דברים פחות דחופים והבלוג לצערי היה צריך להמתין רגע בצד עד שאני אעלה לקצת אוויר.

במהלך החודש האחרון אני גם הבנתי שאני הרבה יותר רגישה ממה שחשבתי. אני בדרך כלל מתמודדת בסדר גמור עם תגובות לא נעימות שאני מקבלת ברשתות החברתיות אבל בפעם הראשונה מאז שיש לי את הערוץ, החלטתי לעצור את האפשרות להשאיר תגובות על סרטון שלי. בחיים לא עשיתי את זה ואפילו בחיים לא מחקתי תגובה (אלא אם כן היו שם קללות רציניות) כי תמיד אמרתי שלהגדיש את הכמה שניות כדי למחוק תגובה פשוט מאפשר לתגובה להשפיע עלי עוד יותר אבל הפעם פשוט לא יכלתי לקרוא את התגובות. אפילו שרוב התגובות היו תומכות ומפרגנות, המעט תגובות שרשמו לי דברים כמו ״זה גס להראות תחתונים בערוץ שלך״, ״נערות צופות בך״, ״זה לא חינוכי״, ״זה לא צנוע״ חדרו לי עמוק ללב וזאת הייתה הדרך הכי טובה בשבילי באותו רגע לעצור את הדמעות. פשוט למחוק כל זכר של התגובות של נשים שכל כך לא מבינות אותי ואת הסיבה שעבדתי כל כך קשה כדי להביא לצופות שלי מוצר שאני כל כך אוהבת בעיצובים ייחודיים שלי. אם משהיא חושבת שזה לא חינוכי או צנוע לדבר על חתיכת בד שכולן לובשות בכל גיל (אפילו ליה כבר לובשת תחתונים כשהיא בשמלות!) אז לצערי המקום שלה כנראה לא בערוץ שלי.

ברגע שליה תיכנס לגן יהיה לי הרבה יותר קל לחזור לצלם לכן סרטונים מקוריים בכל מיני נושאים שאני רוצה להגיע אליהם. נושאים שרלוונטים לנשים בכל הגילאים. בין אם זה אמהות, זוגיות, התבגרות, אופנה, DIY, ועוד. כן, יכול להיות שאני אדבר על המחזור, יכול להיות שאני אפילו אמליץ לכן על הטמפונים שאני משתמשת בהן! יכול להיות שאני אדבר על פוריות, אולי על תזונה, אני לא יודעת בדיוק כי עוד לא ישבתי לתכנן את התכנים. אבל אני כבר שנה בערך חושבת בראש על דברים שאני מתה להגיע אליהם.

הערוץ שלי התחיל כערוץ למדריכי איפור אבל אני בטוחה שרובכן תסכימו איתי שזה מזמן כבר לא רק ערוץ איפור. ככל שכמות הצופות שלי גדל (כרגע 65,000 בערוץ הראשי, מה?! WTF?!) והכרתי אותכן יותר ויותר הבנתי שהערוץ שלי מצליח להגיע לנשים מכל הגילאים וממש לתת להן מענה ועזרה לכל כך הרבה דברים. אני רואה את הקהילה שלנו, שבנינו יחד, כקבוצת תמיכה אחת גדולה שבו אנחנו יכולות לדבר על הכל. אנחנו חברות אחת של השנייה ולהרבה מכן אני כמו אחות גדולה ששם כדי לענות על שאלות על נושאים שלא תמיד נוח לדבר עליהן עם אחרות. כשפגשתי כמות גדולה ממכן בפעם הראשונה בביוטי סיטי לפני שנה, הבנתי שיש לי השפעה אדירה ואני צריכה לנסות להשתמש בכוח שלי לטוב. מאז הצבתי לעצמי יעד לבנות את הערוץ שלי כמקום להעצמת נשים והעלעת ביטחון עצמי ועצמאות של נשים. למי שזה לא מתאים, מוזמנת לעזוב. נוכל להיפרד כידידים. NO HARD FEELINGS. באמת, הכל טוב.

אני יודעת שאני לא מושלמת. אף אחד לא מושלם. וכן אני רק בן אדם. אני יודעת את זה, כי אני קמה בבוקר ורוצה עוד 5 דקות במיטה כל כך בן אדם אחר, אני מצחצחת שיניים ואליפו עושה פיפי כמו כל בן אדם אחר. אני גם מרגישה את אותם רגשות שאתן מרגישות אם זה שמחה, עצב, התרגשות, כעס, ביישנות, נבוחה, וכו׳. לפעמים אתן שוחכות את זה כי אתן רואות אותי בתור בן אדם מוכר. ואם אתה מוכר אז החיים שלך מושלמים, לא? אז לא. כמו כל האנשים אני דואגת לעתיד שלי ושל המשפחה שלי, עצובה על מצב הביטחוני בארץ וכועסת על יוקר המחייה. כל מה שקשה לכן, גם קשה לי. וכל מה שהמעליב אתכן גם מעליב אותי.

למרות שאני משתפשת איתכן כל כך הרבה, גם אני אוהבת פרטיות וחיים משפחתיים רגילים. במהלך הקיץ, הרבה אנשים מגיעים לטייל בתל אביב ופוגשים אותי ברחוב. זה כיף בשבילי גם לפגוש את הצופות שלי ואני אפילו מעודדת אתכן לבוא ולהגיד לי שאתן צופות, גם אם אתן מתביישות! אבל יש גם דרך לגשת אלי. זה לא נעים לי כשאני יושבת עם אנשים במסעדה ובאים לבקש תמונה כשאני באמצע הביס. זה לא מתאים כשאני בחוץ אם ליה והיא בעגלה בוכה ובנות באות אלי בצרחות ומבהילות אותנו עוד יותר. בחודש האחרון אני התחלתי להפנים שאני הפכתי להיות בן אדם מובר, והדברים האלו כנראה פשוט יקרו ואני צריכה ללמוד להתמודד איתם. אבל אם במקרה אתן קוראות את זה אני אשמח אם תנסו להיזכר בבקשה הקטנה שלי. תבואו, תתחבקו, תצטלמו.. אבל תפעילו שיקול דעת האם זה הזמן המתאים והמקום המתאים.

אני לא רוצה חס וחלילה להישמע שאני מתלוננת או לא מעריכה את האהבה שלכן והתמיכה לכן. אני כל הזמן מרגישה רע כשאני מדברת עם החברות שלי ששונאות את העבודה שלהן ואני כזה בלב ״איזה כיף לי שהגיעתי בטעות לעסוק בתחביב שלי״. ולא הייתי יכולה להפוך את זה לעיסוק העיקרי שלי בעלדיכן. גם מי שאיתי כבר שלוש שנים, וגם מי שהצטרפה רק השבוע! אני יודעת שמה שעובר עלי כרגע זו ברכה אמיתית שאני רק מאחלת שכל אחת מכן תמצאו את התחום שיגרום לכן להרגשת סיפוק שאני מרגישה ממכן.

אני מניחה שאני מספרת את כל זה כי אני מרגישה שיש צד של הדברים שאולי אתן לא רואות ואני תמיד הבטחתי לכן שאני אהיה 100% אמיתית בהכל. ואני מניחה שאני רוצה איפשהו שתדעו שהחיים שלי ממש לא מושלמים למרות שאולי לפעמים זה נראה ככה.

בגלל ההתקדמות שלי ביוטיוב אני החלטתי שאני מפסיקה לעבוד בתור מאפרת פרילנסלרית (חוץ מכלות פה ושם אם יתאפשר לי). הסיבה לכך זה שפשוט אני צריכה להתחייב לתאריך מראש וזה באמת כבר לא אפשרי. כל הזמן יש משהו, נסיעה לחו״ל, הפקות שמעכשיו לעכשיו. במדינה הזאת הכל נעשה ברגע האחרון ואני לא יכולה כבר להתחייב ללקוחות. זה עצוב לי לא רק כי אני כל כך אוהבת לאפר נשים אחת על אחת, אבל גם כי זה הופך את החיים שלי לעוד יותר ״בודדים״. אני לא יודעת כמה אתן מודעות לזה או אם בכלל אי פעם חשבתן על זה, אבל ״המקצוע״ הזה של להיות יוטיובר זה מקצוע ממש בודד. אתה הרבה לבד, אתה מול המצלמה או המחשב. אתה לא עובד במשרד עם עוד אנשים, אתה לא פוגש אנשים ברכבת (כמו שהייתי אלופה בלהכיר חברות ברכת כשהייתי חיילת), ויותר מהכל לאט לאט את גם מאבדת הרבה חברות שהיו לך. מי שמצליחה בתחומה בטוח מבינה את זה כשאני אורמת שככל שאת מצליחה יותר יש לך פחות ופחות חברות אמיתיות. יש הרבה עיניין של תחרות (שאני חושבת מטומומת ומיותרת לגמרי, אבל היא קיימת), אנשים חדשים מפחדים לגשת אלייך ומניחים שאני ״סנובית״ או ״עפה על עצמך״, ובנוסף, יש אנשים שפשוט לא מתאים להם להיות חלק מהחיים המאד מתועדים האלה. אני יכולה להבין את כולן, ולכן אני לא כועסת על המצב, רק כן קצת עצובה שאם זה שאני גם מפסיקה לקבל לקוחות אני אהיה עוד יותר לבד.

ווואווו. הפוסט הזה הפך להיות הרבה יותר ארוך ממה שתכננתי ואפילו גלשתי למקומות שלא חשבתי שאני אגיע אליהם. אז שוב תודה שאתן כאן. איתי תמיד. עולם ה- "YouTube Famous״ הזה הוא כל כך חדש ואף אחד לא ידע איך להכין אותו אליו. אז אנחנו ממשיכות ללמוד את זה ביחד.

בקיצור, כל מה שבאתי להגיד בפוסט הזה זה שפוסטים, סקירות וכו׳ חוזרים. חחח!

אוהבת עד הירח ובחזרה.

אשלי