מה שאנשים לא מבינים עלי…ועל ולוגמס
היי גיייייז!
התקופה הזאת של השנה קשה לי. עליתי לארץ לפני 8 שנים ולא משנה כמה שאני אוהבת את הארץ, תמיד יהיו דברים שאני מתגעגעת אליהם מקנדה. התקופה הזאת של השנה בצפון אמריקה (וגם רוב אירופה) קסומה ותמיד בתקופה הזאת אני מתחילה להתגעגע למשפחה, לחורף, לקישוטים, לשוקו חם ולימי כיף עם חברות. ובימים האחרונים אני מרגישה שחלקכן לא מבינות אותי ואת המהות של "ולוגמס". הייתי חייבת לכתוב לכן מה שיושב לי על הלב.בקנדה חג המולד (כמו כל החגים) כבר מזמן לא נחשב לחג דתי. קנדה היא מדינה רב-תרבותית עם מהגרים מכל העולם שחיים ביחד בשלום ובכבוד. ברחוב, בחנויות ושלטי רחוב כבר שנים לא מאחלים "Merry Christmas" אלא אומרים "Happy Holidays" על מנת לכבד גם את אלא שלא חוגגים את חג המולד.
בצמוד לקריסמס יש גם את חנוכה כמבון, אבל גם חג אפריקאי "Kwanza" שבאופן מוזר קצת מזכיר את חנוכה במנהגים (הם גם מדליקים מנורה). ולכן התקופה הזאת של "החגים" בקנדה באמת מדברת לכולם. האם ידעתם שבקנדה נהוג לקנות 8 מתנות בחנוכה לילדים: מתנה לכל יום! לכן כל התרבות "שופינג" שיש בתקופה שלפני הקריסמס לגמרי רלוונטית גם ליהודים.
כשאומרים לי לעצום עיניים ולחשוב על חודש דצמבר אני מדמיינת שלג, עצים מקושטים, נרות, שירים, משקה חם, סוכריות אדומות ולבנות, שוקולד איכותי, ריח של אח, וכו'. וכן אני מאד מאד מתגעגעת לזה.
כשאני עושה פייס-טיים עם החברות שלי מקנדה, אני רק מבקשת שיראו לי את השלג. (צילום מסך מהיום. טורונטו קיבלה 20 ס"מ שלג!)
אני רואה בקישוט הבית דרך בשבילי להזכר בדברים היפים של התקופה שאני כל כך מתגעגעת אליהם. בנוסף לקישוטים, אני פשוט אוהבת להדליק נרות בריחות של העונה, להכין לעצמי משקאות חמים עם תערובת שאמא שלי שולחת לי משם ולהקשיב למוזיקה של החגים.
אז למה ולוגמס?
"ולוגמס" זה לא משהוא שאני המצאתי. הרעיון מאחורי ולוג כל יום מהראשון בדצמבר עד ה-24.12 זה משהו שמלא ולוגרים בעולם עושים. אני לקחתי על עצמי לעשות את זה השנה כמו שעשיתי בשנה שעברה בגלל שאני יודעת שהמון אנשים נהנים מי זה וגורם להם להרגיש טוב. השם של סדרת הולוגים לא מעידה על קונוטציה למשהו דתי בכלל ולכן מאד מאד מעציב אותי כשאני קוראת תגובות שמתייחסות לדת, לחג וכו'. המטרה של ולוגמס (כמו כל הסרטונים שלי) היא לעשות טוב ולגרום לאנשים להרגיש טוב. לצערי אני מקבלת תגובות שגורמות לי לא להרגיש טוב וזה לפעמים פוגע במוטיבציה שלי להמשיך עם ולוגמס.
ולוגמס זה דבר קשה בשבילי לעשות. תחשבו חודש שלם לצלם את כל החיים שלכם. וכל לילה לערוך את זה. זה אומר שכל ערב אחרי עבודה, ילדה, כלים וכו' שכל אחד פשוט רוצה להרים רגליים ולראות טלויזיה (או יוטיוב) אני יושבת ועורכת. אני חלילה לא מתלוננת או מבקשת שתכירו במעמץ שלי כי כמובן שאני החלטתי לעשות את זה מרצון ואני נהנת לעשות את זה מאד. אני רק משתפת אתכן, הבקשיות האמיתיות שלי, על זה שגם לפעמים עצוב לי שעם כל ההשקעה שלי, יש אנשים שלא מסוגלים לא להתייחס לנושאי דת ופשוט להנות מהתוכן.
זהו. להוציא את זה כבר גרם לי להרגיש יותר טוב. תודה שהקשבתן ושאתן תמיד כאן בשבילי 🙂
